יום רביעי, 17 ביולי 1996

זה מה שנשאר

כבר ראיתי אדם בן 57
בוכה כמו ילד קטן לאחר שאישתו התאשפזה.
וראיתי אדם מבוגר ממנו צועק כמפקד בצבא
וכעבור שנה ערכו לו הלוויה.
ראיתי ילד בן 7 עקשן כמו מרגל נאמן
בחדר חקירות של האויב.
ראיתי בחורה צעירה שחייה נשפכים מצריכת סמים
ועל פניה מרוח חיוך תמים.
ראיתי מוסיקה בשלל צבעים
מתערבבת עם היופי הבלתי יתואר של הטבע.
ניסיתי את החופש.
טעמתי מן האהבה.
ידעתי מעט נשים.
ולמדתי מהשקרים.
ואפילו האכזבה פגעה בי מספר פעמים.
ראיתי לבה שמוחקת כפרים.
ראיתי אדם שמנגן בכינור לאנשים שלא שומעים.
ראיתי עגלה ותינוקות וגם סוסים עם שני ראשים.
ראיתי מבט אימתני מעיניים רועדות שיכול להרוג אנשים.
ראיתי עלים יבשים בשלכת רגע לאחר הניתוק מהעץ.
ראיתי ברק שכוון משמים לפגוע באיכר היחיד בשדה.
ראיתי אישה באמצע חייה מסוככת בגופה על ילדיה הקטנים.
ויצרתי מתוכי.
וגיליתי את עצמי.
שימרתי את הקיים.
וטיילתי בעולם.
ראיתי איך הדת הורסת ומקלקלת ומצד שני גם נוטעת תקווה.
ראיתי את הסרטן מכרסם בראשו של אבא לשבעה.
ראיתי את השלום פורץ לאחר מלחמה ארוכה.
ראיתי מורה של כיתה ב' מתפוצצת למליון חלקים ממטען חבלה.
ראיתי את הבעת פניו של המיואש שניה לפני הקפיצה.
ואת הענקת המדליה לאלוף העולם בריצה.
וסבלתי ייסורים.  
וניסיתי לשנות.
ורציתי כמו כולם להנות ולהנות ולהנות.
וחשבתי על משמעות ועל מהות.
וחיפשתי את התשובה.
ואולי הייתי פה כבר מזמן.
וראיתי את הכל עוד בעבר.
יכול להיות אולי
אבל עכשיו
לחיות
זה מה שנשאר.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה