יש לי חבר
שני רחובות מפה
מול בית הכנסת הישן
ומאז שאני זוכר אותו
עוד מהתקופה שהיה כמוני קטן
היינו מחליפים כל מה שאפשר
שלו היה שלי וההפוך גם כן קרה
והיינו הכי מאושרים בעולם
זה התחיל בקוביות ומכוניות מרוץ
בקלפים ובתירוץ הכי מצוץ
ללא גמילה המשכנו גם בחוברות ושיעורים
הזמן המשיך לחלוף אז החלפנו גם חברים
החלפנו הכל ללא עוררין
כמעט אפילו החלפנו הורים
בתיכון גרמנו ללא מעט טעויות
החלפנו חברות והחלפנו חוויות
וכל מה שהיה לי עבר אליו מיד
ושלו הפך להיות שלי לעד
החלפו תעודות , מכוניות ומדים
זה היה די מוזר כשהחלפנו פחדים
ואז ביום שני האחרון
נגש אלי שוטר
הוא הראה לי תמונה שפעם הייתה שלי
וכבר ידעתי שלא אחחליף יותר
ידענו ביחד שזה עלול להיפסק
אך לא ידענו מתי ואיך
ישנם דברים שאי אפשר להתחלף בהם לעולם.
היום אני נותן לו פרחים
והוא נותן לי זכרונות בעדם.
