יום רביעי, 20 באוגוסט 1997

עולם אחר

ישבנו כמה חברה במעון
מגלגלים איזו סיגריה מדברים בשגעון
אבירם המטורף רכב על לוויתן
ראובן המתולתל שיחק אותה בורגן
יין בכוסות, בחוץ דופקת רוח
אין לנו בנות אבל האגו די נפוח
החורף מפיץ ריחות של חרובים
ואנו שוב מפליגים לזמנים הטובים
העיניים של ראובן כבר מזמן מבריקות
אבירם מתגלגל מצחוק וסוחט עוד שאיפה
אני מספר על פעם שזיינתי בחורה "מה זה יפה"
כולנו מספרים על קרן אחת בתורות
אני אישית מעדיף אותן שחורות
אבל מתפשר בערך כשאין יותר ברירה
וראובן בכלל טייל עם חברה
צוללים צוללים למעיינות חמים
זוחלים על ההרים , שוכבים על מדבריות – עירומים
מצטלמיםכמעט בכל פוזה אפשרית
ולעולם לא מוותרים על המנה העיקרית
איך שרק יתאפשר אנחנו נסתדר
חבר מוצא חבר מוצא חבר
העיקר לא לוותר ולא להיגמר
כי גם בעולם הזה
יכול להיות עולם אחר.

יום שלישי, 19 באוגוסט 1997

ליקוי ירח

שניה לפני שהקפה גולש
אני מרים את הקנקן מהאש
מוזג לשנינו קפה  שחור רותח
ויחד יוצאים לראות ליקוי ירח
ליקוי לבנה כמעט אחרון
כמעט אחרון במאה הזו או בשנות העשרים
זו תקופה מסובכת
שלא מותירה זמן לאהוב
לאהוב בלי גבולות, בלי תחבולות , בלי מעצורים
הייתי מת עכשיו לאהוב
ושוב אני כותב שירים.
זו תקופת מעבר
רק שאף אחד לא יודע כל כך לאן
היום מותר להגיד  הכל
כל הפרות הקדושות כבר נפרסו וניצלו
בשאר מימונות ומנגליאדה אזורית
כבוד הפך למושג יחסי
אנחנו מחפשים אנשים שנופלים
כדי שנוכל לצחוק עליהם ברחוב
או כאלה שמתו - שנוכל לומר שהכרנו אותם מקרוב
אנחנו מאתרים בשיטתיות את מה שלא טוב
בשביל להתלונן ולכאוב
מקרבים את הסוף
מתנפצים על החוף
ושוכחים לאהוב .