איך יכולתי שלא לבכות

היא התחילה ללכת

והשביל כמו סגר על צעדיה

תגידו אתן

איך יכולתי שלא לבכות

ניסיתי

אבל כל צעד שלה משך דמעה

וכל שנייה שבה חיכיתי שתסתובב

והיא לא

נשלח זכרון נעים נוסף

ממעמקי מוחי בדרך הקצרה

אל מול עיני

והתגלה כחזיון צובט

ומייד טושטש בחסות דמעותי

איך יכולתי שלא לבכות

היא הפכה קטנה וקטנה

ולבסוף נעלמה מאחורי ענן עפר

של רכב מתקרב

תגידו אתם

איך יכולתי שלא לבכות

מילים

מילים יותר חזקות ממני

יותר חזקות מכם

ובכלל יכולות להיות כואבות

בטוח, הן יותר חזקות

מכות כמה שיכאבו – עוברות

 מילים לא

יש להן נצחיות לא מובנת

הן נתקעות לפרצופים

הן נצמדות לנשמות

אין להן סום

הן לא מתיישנות

הן שם גם כשאתם לא

הן באוויר

 והן תמיד יהיו

אז אל תנסו להתחמק

ואל תנסו לברוח

מילים יותר חזקות מכם

למילים יש כח.

הקצף

הקצף נשפך לאורך הדפנות

ואין לו שום חשש

הוא מוקף

והם מנסרים שולחנות

הגשם מנסה בכל הכח

ולא מצליח

אבל המפגינים משלימים את העבודה

שוברים חלון

שוברים בריח

וחוזרים לאותה נקודה

כסא גלגלים מונח בפינה

ןאיש עם כוחות מכופף כפות

שני מאושרים קיבלו מכתב

מה שנשאר מהגשם זה טיפות

ועוד טיפות

יש מאוהב ויש מאוכזב

היום עצוב

מחר אולי כבר לא

אבל גם אתמול היה

אז איך אפשר לחשוב אחרת

היא הצמידה אותי לגופה

ואחרי שנכנסתי

היא מתלוננת

הסמים התערבבו עם אלכוהול

היא רוצה אותי

אני רוקד

ואני לא יכול.