אני מצטער
שכך נעלמתי
לא רציתי לפגוע
לא היתה לי ברירה
"גם כן חבר"
אמרת- כך חשבתי
לא רציתי לשמוע
את היית חברה
אני מוזר מטורף
את תמהה איך הצלחתי
לבטל חברות
בקלות מכוערת
אני כותב לך על דף
כי מולך התבלבלתי
זו איננה בורות
את תוכי את שוברת
רציתי לומר לך
יצא לי גמגום
לרגעים ארוכים
הייתי שבור
כאב לי כל כך
הרגשתי כמו כלום
איך גלים נמעכים
בים העכור
את צדקת כל הזמן
את אחת ויחידה
זכאית להסבר
הזדמנות למילה
חסרונך לי אובדן
ועושה הפרדה
בין תחושות להכשר
של מהות העילה
אני רוצה לספר
אך העט לא רושם
אינני מוזר
וסתם לא נעלמתי
אומר לך ברמז "חבר"
שליידך חי ונושם
לי ולך הוא מוכר
ואיתו די עייפתי
לא אגיד עוד דבר
שיוסיף על הכאב
(שלי שלך) בעיקר
ושל כל הסובב.