יום שישי, 23 ביולי 1999

היא והוא

והיא לא יודעת מה עובר בראשו
ואיך יגיד לה
ואיך יגיש לה את שבידו
והיא, ודאי אין לה שום חפץ בו
ואולי כן
אבל איך ידע
אם לא יגיד לה
אבל מה יגיד לה
סערת טורנדו גאתה בתוכו
עלתה מן הסרעפת והעיפה הכל החוצה
כל אגל זיעה
כל זיק מבט
הופכת את כל המילים שרצה לומר
טורפת את התוכנית שרקם
וכבר התמלא בבושה
והסתובב
אך ברגע שראה אותה
התעשת
דיבר אל ליבה מתוך מבטו
אמר לה את כל מה שרצה לומר
כל מה שחשב שמותר, לפחות לעכשיו
הכל הכל הקרין אל אישוניה
בחודרניות שלא ידעה
והיא הסמיקה
והנה גם מבלי לומר מילה
הוא הרגיש שהם לרגע יחד
בנקודה אחת , מוקפים הילה
היא והוא היו אחד.

ספקטרום

לא יכול להסביר יותר משיר
אולי זה נשמע מוזר
ברגע שקשר עין נוצר
הרקע מאחורייך נבלע
אני שומע כינורות של טלנובלה דביקה
אין משמעות לזמן ולמקום
עפיפונים ופרפרים
וצבעים מעופפים
אני יותר קל מהאוויר
ובלי להרגיש
את הופכת למלכה
ולרגע אחד את ממש לא זמנית
והנה את מחייכת
ואני נמס

אבל אני גבר קשוח
ואני לא מראה
שלו היית מחייכת לעוד שנייה
ואולי בטעות מחדירה בי מבט
הייתי נקלע לקרנייך הסגוליות
והופך להיות אולטרה שלך.