יום שלישי, 23 בדצמבר 1997

ערב לא בא


ערב מגיח אחרי שקיעה מאוחרת

את שרועה על מיטה בחדר שלך

תמונות על הקיר

ציורים בחלום

עוד ערב וערב

עוד יום ועוד יום



אותו ערב מגיח גם בצד שלי

אני שרוע עירום על מיטה בחדרי

תמונה על הקיר

שיר וחלום

עוד ערב וערב

עוד יום ועוד יום



וערב אחר לא מגיח בכלל

את שרועה עלי בחדר דמיוני

הקירות משקרים שקרים לבנים

ציורים ושירים ואפילו שלום

והערב לא בא
ואפילו לא יום .

יום חמישי, 18 בדצמבר 1997

ציפור שקופה

על גבי ציפור שקופה אני לך מעביר
את כל המחשבות שקיימות בתוך תוכי
ואם תהיי באיזור
תוכלי לזהות את הציפור
ולקחת מחשבה
ואם תרצי גם אהבה
אהבה שקופה מרחפת בחלל
רעבה לתגובה
צמאה לידיעה שעוד תוכל להועיל
שתוכל להוביל... ואם תרצי -  אותך
אל תוך תוכי , בשביל האור
על גבי ציפור – שקופה – יפה
שטועה במעופה , שתוהה בקיומה
שהרי אינה יכולה לראות את עצמה
ללא אותו זוהר , ללא אותה אהבה
לכן אם תפגשי ציפור זוהרת
תדעי שזו ולא אחרת – לך מיועדת
ובשבילך נבראה.

יום רביעי, 10 בדצמבר 1997

געגוע

אולי כבר כתבתי את המילים האלו בעבר
וכבר הרגשתי איך הן בוערות מתשוקה
ידעתי שכשהן יוצאות אל הנייר
אני עצוב או משועמם
ואף לעיתים מוצף רגשות שנקרא להן "אהבה"
ולמרות העבר והציפיה הארוכה
החיפוש הסתמי מחבר הכיוון אחר משהו שאיננו
ההתלבטות, הבושה, ההתפשרות, ההכחשה
והחזרה העגומה למיטה הריקה.

עכשיו זה אצלי בין הידיים
ואין לזה שמות
פשוט , כרונולוגי, מכוּוָן בלי מצפן
לא שיא כבוש או פסגה נכספת
אבל משהו טוב ועוד יותר חשוב
הוא שלי !

עכשיו המילים שנשפכות בדיו כחול
אינן חזקות כבעבר
לא שופעות תשוקה או מיניות חודרת
ואף אינן נובעות הפעם מהתרחשותו של אירוע
הפעם לראשונה,  אני חושב, בחיי
אני מנסה לתאר
געגוע.

יום שני, 10 בנובמבר 1997

כּשְקָר

קשה לי לכתוב על דברים עצובים
רק כּשְקָר וממש חייבים
וזו הרי תקופה של מן כזה מעבר
חולפת מהזמנים שהרגשנו שְקָר
סוף שנות העשרים
יומולדת שלא סופרים
מסיבות של חצות
בחורות לחוצות
טריפים , קוקטיילים, מעשים מגונים
בין כוסיות,  חנונים ושאר גאונים
סטודנטים של תואר
כבר לא צעירים
קונים אושר וזוהר
כדי להיות עשירים.

יום שישי, 31 באוקטובר 1997

ובינתיים

קשה להתאפק כשהיא פותחת את הפה
שואבת כל אנרגיה חיובית
הפעם כן, החלטתי ,אני מעביר את זה יפה
דלתות מסתובבות , בקבוקים מתרוקנים
חיוכים עם זיוף , מבטים מזמינים
היא נצמדת אלי בלי לשים לב
מנת המשכל שלה מתפקעת דרך חצאית עור
מנסה לחפש דרך החוצה , לנשום
עומד לי וכואב לי בג'ינס
אני זז בכיסא המסתובב
ואף פעם לא מגיע לרצפה
היא מפתה בקבוק בירה מול עייני
וזוג שעומד לצאת , מחייך אחד אל השני
ונותן ידיים - הם יהנו הלילה ובינתיים ....
הבקבוק נכנע ומתרוקן
אני רוצה גם אבל מתאפק
למרות שקשה , למרות שהיא כבר פתחה את הפה
למרות שאני מצבר טעון
אני מעביר את זה יפה
כמו שהבטחתי , מתון .
ואז היא מחייכת אלי ונותנת לי ידיים
כשאנו יוצאים אני רואה זוג אחר
יושב לחוץ , מביט בנו , שותה לחיים
אני יודע שהם יודעים
שאנחנו נהנה הלילה ובינתיים....

יום שלישי, 28 באוקטובר 1997

פשוט אוהב


פתאום אני אוהב אותה עכשיו

אפילו שהייתה מולי זמן רב

אני מתרגש מהפגישה איתה לראשונה

מתרגל כל לחישה לכיוונה

חולם עליה כשאני רוצה לישון

ובעצם רואה את פניה סביב השעון

יש לה שפתיים עם חיוך של אושר

וגוף שתמיד נראה בכושר

וקול עדין ורך

אני פשוט אוהב אותה כל כך.

יום שני, 27 באוקטובר 1997

הגיג

יש לי שערות
כולן על הרצפה
יש לי השערות
אם להגיע לחופה
יש לי מטרות
אך אני לא טוב בקליעה
ויש לי רק שניות ספורות
ותמיד יפה קודם השעה

יום שבת, 27 בספטמבר 1997

יש לה בטן גדולה

יש לה בטן גדולה
זה לא מעודף אוכל ולא ממחלה
היא בחורה צעירה חיננית יפיפייה
מתלבשת בשרוולים - חולצות טריקו בלי כתפייה
טורפת שוקולדים בקצב מחריד
היא די אנטיליגנטית עם עתיד מטריד
ואותי אתם כבר ודאי מכירים
ההוא עם הקוקו , כותב השירים
ולי יש מזל של מליון מצורעים
שתמיד מביא אותי למצב לא נעים
מזל שלאף אחד לא יתאים
כזה שלא תיתקלו בו אפילו בסרטים
וכמובן שהדגש פה הוא על צד השלילה
שכן לא הייתי מספר סיפור זה מלכתחילה
בקיצור נפגשנו בתור של הכרטיסים  לאיזה סרט
כך אני זוכר היא זוכרת אחרת
ובכלל עוד לא הספקנו להיכנס פנימה
וכבר "צעדנו" כמה צעדים קדימה
היינו במכונית שלי היא טוענת שאצלה
לי נפרמו המכנסיים , לה נשרה השמלה
נכנסנו למצב כזה ,אתם יודעים... של מספרים
ושכחנו את הגומי ואת תורת הכדורים
וזהו עכשיו יש לה בטן גדולה .

יום שלישי, 23 בספטמבר 1997

בלדה לנסיכתי הקטנה


אמנם היה זה מאוורר שהעיף את שערך
ולא רוח סתווית
ובמקום שמלה כפרית לבנה עם מחשוף ומלמלות
עמדת לך בג'ינס כחול טריקו כתומה
לעסת מסטיק בלי סוכר , בלעיסות קטנות ואיטיות של המתנה
על אפך נחו זוג משקפי שמש
שהקנו לפנייך הלבנות קשיחות זמנית.
אני הגחתי מפינת הרחוב על הוספה הסגולה שלי
במקום על סוס לבן
עטוף בכפפות שחורות של פורץ מקצועי
והחולצה הצהובה מאוד שאני חורש  עליה שבועות
עצרתי לידך , ואת חייכת , אפילו שלא הייתי נסיך
נתתי לך את הקסדה האדומה
ועזרתי לך לטפס על מכונת הזמן שלי
את חייכת שוב , וחיבקת אותי חזק , חיבוק של געגוע לא של יציבות
ואפילו שלא ראיתי את פנייך, הרגשתי שאת סומכת עלי
בתוך תוכך , נסיכה קטנה שלי .
הכנסת את כפות ידייך הקטנות אל תוך הכיסים שלי
כי הכפפות היו אצלי
ועשית קולות של חום  והתכרבלות
ובלי לראות ידעתי שחייכת ,בפה סגור
כזו הרמה של הלחיים ועצימה זמנית ממש לרגע של העפעפיים
כאילו אומרת , עכשיו כיף לי , עכשיו חם , בא נדהר !
ידעתי שזה הרגע הנכון ,הצלפתי בדוושת הגז
הווספה פלטה קולות צהלה וטסה ברחובות שלנו
ברחובות שלי ושל הנסיכה הקטנה שלי .

יום שלישי, 9 בספטמבר 1997

לא סדיר

אתמול נולדה תינוקת שהייתי צריך להכיר
כלומר היא כמעט שלי
לו רק הייתי בעיר
אבל הייתי בשירות
והיולדת לא יכולה הייתה להמתין
שאני אהיה יותר זמין
ופנתה לאב הטרי
שהיום כבבר אינו כל כך בריא
אבל נראה צעיר
והוא בדרך כלל בעיר
וגם הרבה יותר בהיר
ואני את התינוקת לא אכיר
אך ממושבי בקצין העיר
אשלח , תזכיר ל...
לבעל ולאב הלבבי
שעדיין משרת בקרבי
וכשהוא יקרא לשירות מילואים
אני אשאר פה ואעשה חיים.

יום שבת, 6 בספטמבר 1997

בדרך לחיפה

עצרתי על הדרך בין הים וההרים
התנצלתי בחיוך, אני אוסף רק חיילים
היא שאלה אותי לאן ? בחוסר סבלנות
עניתי לחיפה, היא שתקה ונכנסה
כלל לא הביטה בי, ולא שמה חגורה
היא לבשה חצאית עם קרע בקצה
לא שאלתי כי הייתי באיחור
מעל העיניים נמרח לה האיפור
והפנים שלה על החלון נראו לי עצובים
אולי זו השקיעה ואולי משהו לא נעים
אבל היא לא דיברה
פתחתי את הרדיו
והמשכתי לחיפה.

יום שישי, 5 בספטמבר 1997

הגיג

כשאלוויס מת מעודף כייף
עדיין לא נולדתי
כשג'ון לנון חטף כדור
ידעתי שקרה משהו אבל הייתי צעיר כדי להבין
כשרבין נרצח פעמיים
כעסתי נורא, הייתי עצבני בטירוף
וכשדיאנה נרדפה אל מותה
הרגשתי מה זה להיות עצוב.

יום רביעי, 20 באוגוסט 1997

עולם אחר

ישבנו כמה חברה במעון
מגלגלים איזו סיגריה מדברים בשגעון
אבירם המטורף רכב על לוויתן
ראובן המתולתל שיחק אותה בורגן
יין בכוסות, בחוץ דופקת רוח
אין לנו בנות אבל האגו די נפוח
החורף מפיץ ריחות של חרובים
ואנו שוב מפליגים לזמנים הטובים
העיניים של ראובן כבר מזמן מבריקות
אבירם מתגלגל מצחוק וסוחט עוד שאיפה
אני מספר על פעם שזיינתי בחורה "מה זה יפה"
כולנו מספרים על קרן אחת בתורות
אני אישית מעדיף אותן שחורות
אבל מתפשר בערך כשאין יותר ברירה
וראובן בכלל טייל עם חברה
צוללים צוללים למעיינות חמים
זוחלים על ההרים , שוכבים על מדבריות – עירומים
מצטלמיםכמעט בכל פוזה אפשרית
ולעולם לא מוותרים על המנה העיקרית
איך שרק יתאפשר אנחנו נסתדר
חבר מוצא חבר מוצא חבר
העיקר לא לוותר ולא להיגמר
כי גם בעולם הזה
יכול להיות עולם אחר.

יום שלישי, 19 באוגוסט 1997

ליקוי ירח

שניה לפני שהקפה גולש
אני מרים את הקנקן מהאש
מוזג לשנינו קפה  שחור רותח
ויחד יוצאים לראות ליקוי ירח
ליקוי לבנה כמעט אחרון
כמעט אחרון במאה הזו או בשנות העשרים
זו תקופה מסובכת
שלא מותירה זמן לאהוב
לאהוב בלי גבולות, בלי תחבולות , בלי מעצורים
הייתי מת עכשיו לאהוב
ושוב אני כותב שירים.
זו תקופת מעבר
רק שאף אחד לא יודע כל כך לאן
היום מותר להגיד  הכל
כל הפרות הקדושות כבר נפרסו וניצלו
בשאר מימונות ומנגליאדה אזורית
כבוד הפך למושג יחסי
אנחנו מחפשים אנשים שנופלים
כדי שנוכל לצחוק עליהם ברחוב
או כאלה שמתו - שנוכל לומר שהכרנו אותם מקרוב
אנחנו מאתרים בשיטתיות את מה שלא טוב
בשביל להתלונן ולכאוב
מקרבים את הסוף
מתנפצים על החוף
ושוכחים לאהוב .

יום שישי, 25 ביולי 1997

להתאהב במהירות האור

התחלתי ללמוד
מטורף בורוד
יושב לי בחדר
מנסה לשרוד
יש לו אקדח
ואגו מנופח
וחברה שאם לא הייתי מדבר
הייתה שרה איתנו היום
זה נראה כמו חלום

להתאהב במהירות האור
זה מצב בו לא תוכל לחזור
מבחינה אמיתית
אתה נמצא בתחתית
אתה נמעך

אז באתי
הוא לא בא
חשבתי – מסיבה
חשבתי שאולי הוא מצא עבודה
אז הראו לי בעיתון
תמונה בחלון
שלו ושל...
חברה שיכלה לשיר איתנו היום
הכל נראה כמו חלום

להתאהב במהירות האור
זה מצב בו לא תוכל לחזור
מבחינה אמיתית
אתה נמצא בתחתית
אתה נמעך

יש שטן


כבר מזמן לא יצא לי לרצוח מישהו
אני נבהל כמה אנושי אני הופך
אפילו לא התרגזתיעל אף אחד בימים האחרונים
כמובן ששקלתי פנייה לעזרה מקצועית
שהרי אני מתדרדר מיום ליום
ואין סימן או אות שאחזור לגדולה.

אתמול כשהלכתי ברחוב שמתי לב לראשונה
שאני כבר לא דוחף אנשים וגם לא גונב כלום
נחרדתי והתחילו לי פראנויות שאולי הסוף קרב
נדחקתי לסמטה אפלה והרגשתי איך זה משתלט עלי
ביקשתי סליחה מגברת שחסמה את דרכי
וכמעט הקאתי שניה לאחר מכן
קיבלתי חיוך משתי ילדות
ופשוט לא יכולתי לחשוב על לאנוס אותן
ממש כמו פעם.

עליתי מייד לראשו של מגדל והחלטתי לקפוץ
ואז כרעם ביום בהיר זה הכה בי.
הבנתי כמה אנשים יכולים להנות מהמוות שלי
וירדתי
עכשיו אני מאמין
פתחתי דף חדש
אחרי הכל אולי בכל זאת יש שטן.