יום ראשון, 27 בדצמבר 1998

לא מסוג הבחורים האלה

אני לא מסוג הבחורים שיסחבו אותך מהבר
יד ביד בחושניות אל החניה האחורית
ישכיב אותך בנונשלנטיות על המכונית
כששדייך מרוחים על מכסה המנוע
שערך משתלט על השמשה הקדמית ועינייך בוערות
יפסק את רגלייך בהפגנת כוח חייתית בלתי נשלטת
ירים את שמתלך גבוה ויתלוש את תחתונייך
בהינף יד חד והחלטתי שישאיר סימנים אדומים בבשרך

אני לא מסוג הבחורים שיזיין אותך בכל מצב
שיתעלם מזעקות הסיפוק שלך
שיגהר בבהמתיות מעל גופך הכנוע
בעוד ציפורנייך חודרות לבשרו בתנועת אחיזה תזזיתית

אני לא מסוג הבחורים שיכניסו אותך לאקסטזה חלומית
שירים אותך לגבהים אטמוספריים חסרי שליטה
שתכמהי ולו רק לעוד אורגזמה אלוהית אחת איתו
שגופך יתמכר אליו מרצונו באופן אובססיבי

אני לא מסוג הבחורים שתחלמי עליהם בלילות
שתפנטזי עליהם עירומים שוכבים על מיטתך
או מפשיטים אותך ללא רחמים במקום ציבורי
בעוד ידיהם השריריות מסתירות את גופך החטוב
אוחזות בך ומניפות אותך גבוה מעל כל יצור חי
שולטות בך ובתשוקותייך האפלות

אני לא מסוג הבחורים שיוריד  אותך מהאולימפוס האגדתי
שאליו הועלית ישר אל גופו החסון והיציב
שיעטוף את מערומייך  וישרה בתוכך ביטחון תמידי
שתרצי שיחדור אל תוך  גופך שוב ושוב
בעוד רגלייך מתחשקות סביב מותניו
וישותך מתעלמת מכוח  המשיכה
פטמותייך הזקורות מתחככות בחזו השזוף והחלק
דמעותייך שוטפות את פנייך ועורך מצטמרר
וכוחך נשלל ממך עד כדי תשישות מוחלטת
בכל פעם שיצא מתוכך ויאיים לא לחזור

אני לא מסוג הבחורים  שייעלמו במסתוריות בסוף המשגל
ישאיר אחריו ערפל של פרטים לא ברורים
שיהיה האיש הסודי שלך שאין לו זהות ממשית
שלא תדעי דבר על עברו ועל עתידו
שימעט לדבר והבעת פניו תאמר הכל 
אני ממש לא מסוג הבחורים האלה.

יום שישי, 25 בדצמבר 1998

חורף

קמתי אל בוקר חורפי מאוחר
בשבוע הגרוע של חיי
יש כל כך הרבה דברים שאין לי
שקל יותר לספור את הדברים שהעיזו להישאר
נותרה לי קצת אופטימיות  שגנבתי מחו"ל
לפני כמה שנים , אבל גם היא יד שניה
במצב משומש , ובספק אם תחזיק מעמד עוד זמן רב
הגשם אמור לשטוף את הרוע לפי כל הקלישאות
אותי הוא רק מרטיב
כולם שמחים - וואו  גשם ,   גשם  !!
" גשם  זה טוב....וכו' "
מה כל כך כיף בלהירטב, בלרעוד מקור
בלשתות שוקו חם ומיתולוגי
מתחת לשמיכת פוך מסריחה מגרביים של שלושה ימים
בבוץ שנידבק לבגדים , במכוניות שמשפריצות
מצידי שיבוא וישטוף את המכונית שלי חינם
ישקה כמה עצים ימלא איזה כינרת או שתיים ושיתחפף
החיים שלי יכולים להיות רטובים ובוציים גם בלעדיו

יום ראשון, 6 בדצמבר 1998

כשאת עוברת בחדר

את מכירה את זה
שפתאום נהיה קר בחזה, מעל הסרעפת
גלי חום קטנים מציפים את הלחיים
הכתפיים מצטמררות לשנייה
והעיניים מתעגלות במבוכה
הגוף כולו מתפסל לרגע
חווה את השינוי הפנימי שמתרחש בו בפתאומיות
את נטיעת היתד הפתאומית של הרגליים בקרקע
ואי יכולתו התקשורתית כהרף עין
כגעש פנימי שמערבל את האיברים  הרכים
מבתוך
ופורש חיוך מגוחך כהסוואה מטופשת
מחוץ
את ערבול החושים הממוקד
איבוד הרקע , והעלמות המתרחש סביב
ריגוש מיוחד ומוזר לאבחון
תופעת היסחפות ללא כושר כיבוש
סיפוק אימפולסיבי בלתי נשלט
מנותב בתיאום לתנועת אישונייך
כקרן תשוקתית בלתי נצפית
כשאת עוברת בחדר
ונראית .

יום שישי, 4 בדצמבר 1998

מיכל (קצינת קישור)

כמעט לכל אדם יש סיפור
לספר בריגוש לקצינת הקישור
וסיפור שדורש הסבר ועוד הסבר....
וכל אחד אוהב לדבר לברבר
איך אישתו בתשיעי והחתולה נפטרה
לחוץ בעבודה ובדיוק עוברים דירה
מבחני מועד ב' של סוף תואר
והצו בכלל לא הגיע בדואר
יש בת מצווה לבת ואחי מתחתן
גמר מונדיאל , לשכנה נולד בן
איחרתי את האוטובוס , המטוס הרכבת...
שמו לי גבס  ויש לי צהבת
סבתא בבית חולים ואבא על קביים
יש לי כרטיס לחול כבר מלפני חודשיים
אני עיוור בעין ימין וחרש באוזן שמאל
אני אלרגי לאבק לשמש לרוח וחול
וכך ממשיך כל אחד בתיאור
וזה אחרי שתמצת בקיצור
ולכולם כייף לקבל יחס חביב
ולדעת שבצד השני יש מי שמקשיב
שמנסה לדחות ולקצר ואם אפשר לשפר
בלי בירוקרטיה וצורך לטרטר
ומעניק בטבעיות יחס חם לעין שיעור
בתפקיד הטעון והרווי של קצינת הקישור

יום חמישי, 3 בדצמבר 1998

בתוך מגדל מתכת אפור

בתוך מגדל מתכת אפור
אני מדמיין את גופך הלוך וחזור
כפסי האופק ההררי הנושקים לעננים
בבואתך בוהקת ומחממת מבפנים
שתי קרני שמש אחרונות מטילות צלליתן
כצללי שדייך המקומרות ביופיין
משחזר את צחוקך השופע והביישני כמעט
כסופות מדומות שמתפרצות בלאט
שתי ערים מוארות הטבועות במרחב
זורחות כעינייך בפנים שאוהב
ושערך הגולש לאורכך עד אגן
כמפל חי זורם אל קרבי מעין
את רוך מגעך וצלילו של קולך
ארגיש עם הדרור שבבוקר חולף
וניצן שניפתח עם שחר לראשונה  בחייו
כטוהר גופך הצחור שאין בו רבב
ואפך וברכייך עכוזך והשאר
יופייך בעייני הוא בלתי יתואר
כמו הנוף הקוסם שנצפה ממגדל
ההרים העצים הזריחה והטל
על נוף זה אשמור ברובה ושריון
אך עלייך אגן בגופי החסון
ערום וערייה אתייצב למולך
ואהיה לך חוצץ
אהיה אהובך.

מחזור היום

מחזור היום עומד לפני השלמת סיבוב
צל כובש את ההרים ממטה
משאיר את קצותיהם זוהרים
כשהשמש כמוך, מאיימת להיפרד לתקופת צינון
אגירת כוחות מחודשים או קורס רענון
אני מביט בה מאוכזב
אני אוהב שהיא זורחת
מכה בקרנייך בכוח רב
מחממת מתכת כלבה רותחת
אני רוצה שרב
לראות את כיפת השמיים נפתחת באור שנהב
שצבעייך ישוטו בחלל הרחב
ישרו עלי אושר תמידי , יעשוני מאוהב .
אבל את הולכת עכשיו                       
מותירה אחרייך שובל של זהב
שוב מסתיים לו מחזור
שוב אני מאחור.