יום שני, 26 באפריל 2004

רק מעייף מעט


אבא אין לך מה לדאוג
זה לא כואב למות
זה רק מעייף לרגע
אבל זה לא כואב
אני בסדר
אני סוף סוף נח
שוכב על הגב
עם מבט זמני בעיניים
לפני שיתחיל שוב
לפני שיקראו לי
עכשיו יש שקט כזה
שאין לו הסבר
חלק מאיתנו נחים
וחלק עדיין שם

אמרתי לך שאין מה לדאוג
יש לי את החברים הכי טובים שיש
אי אפשר עלינו, אבא
אנחנו אריות
אנחנו צוחקים ביחד
שומרים ביחד
ומסתערים ביחד
ואז כשהכל נגמר
נחים ביחד
כמו עכשיו
איזה שקט נעים
מנוחה
וזה לא כואב
רק מעייף מעט.

יום שישי, 1 בפברואר 2002

היא לא את

 
היא מחזיקה את ידי
והיא לא את

הכל צריך להיות רגיל לכאורה
מוסיקה אביבית, ערב ירח מזמין
יין ורוח גגית
ושני צעירים בסוף שנות העשרים
אני ועו בחורה אחת
והיא לא את

היא אולי השניה או השלישית
שטעמתי אחרי שלא היית
והטעם זר, לא מר, פשוט זר
היא מצחיקה בכל מילה כמעט
והיא לא את

זהובת שיער וכחולת מבט
והיא לא את
והיא אינה מאוכזבת אף לא במעט
אבל בסופו של הערב
היא לא את.

יום שלישי, 17 ביולי 2001

ים שונה

ים
המאה ה – 21  
כאילו לא התנשקנו במילניום
ושכבנו מנופחים מאלכוהול
מלמלנו שמות , חלקם אמיתיים
בעיניים עצומות מהורהרות
מה תוליד לה  מאה חדשה ?
והנה חצי שנה שלישית אחרי
את פותחת עיניים ולא רואה אותי
גם עיני פקוחות, מבחינות בך
באותו ים
על אותה מגבת
אבל האויר בינינו השתנה
מרחק חצי מטר
וכל כך הרבה חלל חדש
כל בועת אוויר מוכרת וידועה
לא נמצאה לנחמה
חצי מטר
 שני חיוכים
והרגשה מוזרה.

יום שבת, 12 במאי 2001

על מה אני חושב

על מה אני חושב
אם לא על עצמי, כשאני כותב
לא זה לא כל כך על הים הכחול
לא עלייך אחרי שעזבת
שמיים ואופק ותיאוריות חיים אבודות לא כל כך מעניינות אותי בגדול
גם לא הפגישה הלא מתוכננת איתך בסופר לפני שהיכרנו באמת
ולפני שקפצת אליי לקפה –  או איך שאת רוצה לקרוא לזה
אני כותב בשביל שמישהו יקרא את זה אחר כך ויתפעל
לא מעניין אותי מי ניצח בדרבי או באירוויזיון
מי הגיע הכי מהר או הכי ראשון
איזה מודל תומך בהגה הידרואלי או נוחות קונספטציואלית
ואני לא קורא את ההסבר שצמוד לקונדומים בקופסא חדשה
כי מי שכתב אותו , יצא ידי חובה
אותו לא מעניין אם יקראו אותו או לא
אני כותב כדי לקבל תגובה
רצוי חיובית , עם השתוממות וקולות פליאה מיוחסות
ולא ביקורות ספרותיות מחובבנים שבפעם הראשונה קוראים משהו
שלא התפרסם בעיתון, ומנסים למצוא בו תובנה משמעותית
לא רוצה ללמד איך להתמודד עם המציאות
וגם לא להיות חוליה מקשרת בין הלא מחוברים
ולא מעוניין שיעשו ממני חבר- כל אלו בלי החברים
אני כותב שירים ולפעמים גם דברים אחרים
דברים שיקראו בעתיד
אחרי , לפני, ואולי בצדדים
אבל הכי חשוב אני כותב ואני חושב רק על עצמי
אז אל תרגישו מוחנפים

יום שישי, 27 באפריל 2001

סיפור פשוט

והם חיו באושר ואושר
עד שנפגשו
הוא היה חלומי
היא התנהגה כנסיכה
עת עצר את המכונית
עלתה קלות על מדרכה
קריצת חיוך בהפגנה
זרק כמו יש לו בכמות
גברים שלה היו קורצים
הייתה זורקת מילדות
אך גיבורנו החתיך, חצוף היה משחרותו
חסם את שער החנות שכבר ביתה הפכה להיות
נעים מאוד – אני אני
וגם אני אמרה הגברת
החליפו את המספרים
בעוד עומדים בפתח דלת
הפלאפונים נשלפו, התחילו לתקתק ידיים
חיוך נוסף ונפרדו, אפילו בלי שלום השניים.