יום שלישי, 23 באפריל 1996

מאוחר



כאילו נגענו אחד בשני
והפקק לא חולץ
כמו נישקנו אחד לשני
והכדור לא נורה
והרמזים נזרקו לאוויר
כזר מתעופף של כלה
אבל לא היא או אני
העזנו לתפוס את השלל
והרבה זמן התמלאנו בצחוק
מסתירים את עצמנו בבושה
הרמזורים כולם נעצרו בירוק
ואף אחד לא לחץ על דוושה
אני עוזבת מחר
עניתי בשתיקה
כבר נהיה מאוחר
היא נתנה נשיקה
והלכה.