בלי
התראה אני מתחיל לבכות
כששיר
ישן שמתנגן ברדיו מזכיר לי
פרצוף
מחייך ושובבני ששוכב כרגע לעולמים
הדמעות
הן בתוכי וחונקות את גרוני
והתמונה
שלו עולה שוב ושוב
והוא
מחיילך ומצחיק אותי
ואני
בוכה
הגיטרה
מנסרת אותי
בלהט
השיר ובגבי אוחזת צמרמורת
ולאט לאט
דואך השיר
והפרצוף
נעלם ואיתו החיוכים
ומופיע
שיר אחר
בו הקצב
שונה
הנשימה
הכבדה חוזרת למצבה
עוד
שאיפה ארוכה של אוויר
והרגיו
מנגן עוד שיר
עוד שיר
שמזכיר.