יום שני, 12 בדצמבר 1994

אבא אמר


אבא אמר שאסור לאהוב

ומה תרצה להיות שתהיה גדול

דרך אחת צריכה להיות שלך

אבא רוצה לחלוק זאת איתך

תלך בדרך הנכונה

שאבא לא יתאכזב

ותזהר לא להתאהב

כי אבא רוצה את הטוב בשבילך

תזכור את ההבטחה

אסור לאהוב

גם לא מי שקרוב

משפחה ודודים זה בערך מותר

לנשק ולחבק אסור את השאר

היום אבא איננו ואין עליו מחר

ומה שקרה

אצלי בלבול בראש נשאר

אהבה זה לא רע

אז אסור או מותר.

הכל



הכל
לתת הכל ולבקש בחזרה הכל
לשמור הכל בתוך קופסא קטנה עם חול
לשבת ולסבול את הכל
ללכת את הכל ולא לחזור

הכל
נתת לפחות הכל
ולא נותר לך קול
ולא נותר לך כל

לחשוב בגדול ולנסות לא ליפול
לבדוק את כל גבולות האלכוהול
לספור הכל ולוודא שיש הכל
ושוב ללכת את הכל ולא לחזור

הכל
נתת לפחות הכל
ולא נותר לך קול
ולא נותר לך כל

יום חמישי, 1 בדצמבר 1994

כשאת מתמלאת באוכל


למה כשאת מתמלאת באוכל את ממלאת את המוח שלי בזיוני שכל

אדירים שרק את מסוגלת למלא, אוכלת את כל מה שאת רואה דרך

המשקפיים הכסופים שאת שוכחת בכל מקום ומחפשת ולא מוצאת

ומתחילה פתאום להילחץ והאוויר הופך דחוס ולא מספיק לך לנשימה

אחת קטנה שתחזיק אותך במצבשפוי עוד כמה שניות שטסות כל כך מהר

ושוב את נאלצת לאחר לאוטובוס האחרון שכמעט מלא באנשים

שמנים ממש כמו בלון ואת עומדת להתפוצץ לנוכח הכרטיסיה הגמורה

ששלפת כרגע מהארנק שאת סוחבת איתך לכל מקום, לבית, לשוק וסתם

למשרדאפילו שהוא עשוי מבדבלוי עם חורים שזקוק להחלפה אז את

חוזרת הבייתה רצוצה ועייפה מעיינת בדואר לחפש אסונות וככה את

נתקלת בכל החשבונות שאין ביכולתך לשלן ואת מתעצבנת ולאט

מתחילה לבכות וזה מכניס אותך לתוך משבר, את את נוהרת למקרר

ומוכנה לזלילה הגדולה שמביאה אותך רק למצב אחד, אז אני שואל

אותך: למה כשאת מתמלאת באוכל את....

מבט דו סיטרי

רק אל תשבי עם מבט דו סיטרי

שאומר : מה שבא לך יקירי

תצחקי תכעסי

ותצאי מכלייך

תבכי תתפרצי

חשפי ציפורנייך

ונאהב.