פעם בערבי דיכאון
היינו נכנסים לבר ומרווים צמאון
בעשרים שקלים ואולי קצת יותר
היינו שותים ללא היכר
אך היום כדי להטביע יגון
עלינו לשבור קופת חסכון
וכאילו שגם זה לא מספיק ומתוך פרינציפ
דורשים מאיתנו להפריש גם טיפ
אנחנו אמנם המומים אולם כמעט בלי לזוז
משאירים קצת יותר מעשרה אחוז
מפזרים לסובבים אותנו מבטים צוחקים
ויוצאים לרחוב עם כיסים ריקים
נזכרים איך הגענו במצב עגום כללי
ויצאנו קלועים למשבר כלכלי
מבתבר שמעגל הצרות מסתובב לו תמיד
מקיף אותנו מעצבן ומטריד
ואפילו שאנחנו לעולם לא נגיד
ידוע שכל מחסורנו הוא בידיד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה